fuck the system

תהיתי ואולי טעיתי ...

ואולי זו המטרה שלנו בעולם לטעות שוב ושוב ושוב....

כולנו מגששים באפילה כל יום ומה שנראה לנו נכון מתברר מהר מאוד כלא נכון ויש כאלו שאפילו לא משקיעים בזה מחשבה...

אבל והחידוש הוא שאין אמת 1 וזו ההתקדמות הכי גדולה של האנושות אכן חידוש.

כולם צודקים או כולם טועים הכל מוטל בספק והכל מפוקפק וכולנו מבולבלים בעצם מה זאת אומרת שאין אמת 1 מה החיים זה לא כמו מתמטיקה שיש פיתרון 1 שהוא הכי טוב והכי נכון.

אז מסתבר שלא!!!

בעיניי זה יפה ואני מאוד אוהבת את זה אבל הבעיה שנוצרה שלערכים אין ערך כולם הולכים מבולבלים ומפחדים לדבר או לצאת נגד לא יודעים מה לעשות ואיך לעשות ולא יודעים איך להתקדם.

אומרים שיפן מתקדמת משאר העולם ב10 שנים וכיום אחוז ההתאבדויות שלהם הוא הכי גבוה בגלל ההתקדמות הטכנולוגית שיצרה חיים כל כך מנוכרים. והעתיד הצפוי לבוא עלינו בעוד 10 שנים זה עתיד יפן...

מזעזע נכון....ואפילו מפחיד....

אבל אולי הצורת חשיבה שלנו לא נכונה ואולי לא נהיה חייבים להגיע ליפן יש צורך לעשות הבהרה והעמיד את הערכים והמוסר במקום ברור. במציאות שאנו חיים הרבה אנשים חונכו לאל תהיה חכם תהיה צודק אבל מה עם תהיה אדם?!!

כולם עסוקים בלנסות לדפוק את המערכת שהם לא שמים לב שהם דופקים את החיים או שאוהבים לחשוב שהחיים דפקו אותם האומנם??!!

אתאר לכם מצב שמוכר מחיי היום יום דפקו לכם את האוטו אתם תובעים את הביטוח של הדופק ואז אתם מקבלים שוב זימון מאותו אתם שדפק לכם את האוטו מגיעים למשפט ומסתבר שאותו אדם מרוב שהוא כל כך מבוגר התבלבל בזימון...

מה הייתם עושים??

אז התגובות שט' קיבלה על זה שהיא שתקה והמשיכה הלאה בחייה היו מה את מפגרת יכולת לתבוע ממנו כסף על שביטלת יום עבודה וזמן....

השיקול שט' עשתה היה אדם מבוגר ולגיטימי שיתבלבל לא קרה כלום והמשיכה הלאה בחייה...

מופתעים???

אז אלו שכן מופתעים אני לא מאשימה אתכם זו המערכת שדפקה אתכם היא בעצם דפקה לכם את השיקול דעת ואת האבחנה בין מה נכון ללא נכון...

עכשיו הדרך היחידה לתקן את זה היא להפסיק עם זה!!

להפסיק לנסות להוציא מכל דבר שאפשר הטבות חומריות לא להיות חמדנים והסתפק במה שיש כי תמיד יכול להיות יותר גרוע לא להעכיר את הנשמה שלכם בכמה שיותר חומר....

אלא תפעילו את הראש שלכם ואת הרגש ותפסיקו לחשוב שכל הזמן רוצים לעשות לכם רע..

תעשו מה שטוב לכם אבל לא על חשבון אף אחד אחר....

דברים קטנים

כן אז אני לא יודעת אם התגעגעתם בכל אופן אני חושבת שהגיע הזמן לשפוך את נבכי נשמתי שוב על הכתב .
ולי זה עושה טוב לחזור אחורה בזמן ולקרוא את המחשבות שלי.
אז נכון להיום אני אולי פחות אבודה אבל עדיין שואלת שאלות אבל קצת יותר מבינה ואולי משלימה.
אחרי הפסקה של בערך שנתיים חייבת להגיד שגם היום אני לא עושה טיוטות ועריכות וכותבת את כל מה שרץ לי במח באותו רגע.
אז לא קיבלתי תשובות לכל השאלות שלי ואין הרבה אנשים שיכולים לענות לי והאמת כבר אין הרבה אנשים שמעניינים אותי אבל חייבת להודות שפעם אחרונה שהתרגשתי אמממ....אני אפילו לא זוכרת מתי זה היה.....איזה עצוב שזה מה ששגרה עושה לנו...והאם אולי זה העולם והדרך שבה כולם נוהגים או שאולי כולם חושבים כמוני אבל לא מסוגלים לעשות שום דבר כי כבלי המציאות  כבלו אותנו בשלשלאות חזקות מאוד לחשבון בנק תשלומים ומחויבויות אחרות...
איזה חיים עצובים אז מה בעצם גורם לנו להמשיך....(ולא אין לי נטיות אובדניות!!!)
ועכשיו אני אהיה יותר אופטימית מלפני שנתיים ואענה שזו האהבה....
אהבה למשפחה
אהבה לטבע
אהבה לחיים
אהבה לבריות
פשוט האהבה שיש לנו והיא לא חייבת להיות עם בני זוג למרות שהמרצה שלי חולקת עלי וטוענת שאדם שעוד לא התחתן וחי חיי זוגיות לא יודע בעצם מה זו העדר בדידות.
אבל אפשר להיות בבדידות ולא בודד אין שום דבר רע בבדידות כי הבדידות מקרבת אותך אל עצמך אבל כמו שאמרו חכמינו עוד בעבר לא טוב היות האדם לבדו...צודקים הם חכמים אני עוד לא...מקווה לעלות על המסלול הנכון....ואולי אני בדרך...
אבל זה לא הנושא
היום שאני קצת יותר מאמינה בבריות ומאמינה בשינויים ומהפכות לא יכולה שלא להזכר בתקופת הילדות כמה הכל היה הרבה יותר יפה וקל כמה כיף היה להיות פרא קטן משוחרר מהכל וההנאה שלי בכל אופן הייתה לחקור אבנים פרפרים חיפושיות ועוד כל מיני דברים שלא אפרט.....
לאן זה נעלם ההרגשה הזאת של לחיות בעולם קסום ומדהים לחיות בעניין והסקרנות המטורפת הזו כולנו היינו סוג של חוקרים קטנים לא ידענו מה זה פחד ולא ידענו מה זה חייב....!!!
א אני מניחה שכשגדלים האהבות שלנו נשארות באותו מקום ואנחנו מתרחקים כי האני עצמי שלי נעלם ונהיה כמו צל בין צללים בעולם שמלא ריקנות מלבד אותם אלו שמצאו את האהבה ושמצאו את התשובות בלי לשאול אותם אני הכי אוהבת!!
ואולי זו התמימות שכל כך יפה וכל כך פגיעה כי היום בעולמנו תמימות זה חיסרון ולא יתרון...
מזכיר לי סרט שראיתי על עולם בשחור לבן שלאנשים לא היו יצרים ותשוקות וכשהם גילו אותם הצבעים נכנסו לחייהם...
פרשנות שלי כולנו חיים בשחור ולבן מלבד אותם אלו ששיחררו את היצרים והתשוקות שלהם והאהבות הנסתרות לדברים שאולי לא מסתדרים אצל רובנו מעל פני השטח אבל מתחת לפני השטח לכולנו יש מה לשחרר...
מאחלת לכולם שנשחרר את האהבות הנסתרות שלנו ונחייה חיים קצת יותר פראיים כמו שהיינו ילדים ...

עניים חלולות ולב עקור

עיניים להם ולא יראו

פה להם ולא ידברו

בתוך ההמון העמוס

מלא אנשים

סובבים אותך

ועדיין מרגיש לבד

הבעתם ריקם

ליבם חלול

ראשם ריק

רק מחשבות סרק

כמו מתוך סרט אימים

אתה בעצם שבר כלי

עצור כולך ומתוח כמו קפיץ

מנסה לחדור מתחת למעטה העבה

של שריונם

שפיתחו אותו במרוצת הזמן

כמה יופי מבחוץ

כמה אטימות מבפנים

גועל נפש פשוט

לא שווים מאום

ממזמן שכחו מהי אהבה

ונשכח מליבם רגש

פצוע ומדמם אתה מנסה לברוח

לכל מקום אפשרי

שאין בו נפש חיה

אל מקום בו בני האדם אינם דרכו מעולם

כבר התייאשת וכח להתאכזב כבר אין בך

עוד צעצוע בשבילם

עוד כלי חייל

מחפשים את הבובה הבאה

שתבדר אותם

ותפיג את החלל השחור בחייהם

ובעצם ליבם עקור ממקומו

שמור בתוך תא זכוכית

זכר למה שהיו ויכלו להיות

בחרו בנצח הריק הקודר המתמשך....

ציפיות בארון.....

בשעת לילה מאוחרת מתיישבת ליד הבר מדליקה סיגריה שהעשן שלה כבר לא יכול להוסיף יותר לענן הכבד שכבר אופף את המקום, ברקע מתנגן שיר שאני אוהבת מזמינה עוד בירה ובוחנת את הסובבים כמה שזה מצחיק הרוב בחורות לבושות בהידור זול מאפרות את הפנים בשלל צבעים ומהצד השני גברים שמחפשים עוד משהו לאסוף הלילה לבית....

לוקחת כמה שנים אחורה איך הייתי בת 17 מתפלחת לברים ומחייכת לשומרים שיכניסו אותי בלי תעודה מצחיק אותי היום לבחון את חיי אחורה ולעשות השוואה בין עבר להווה...

האמת, פיזית לא עשיתי כל כך הרבה מאז וכן אני עדיין מתיישבת ליד הבר אבל מנטלית אין קשר בין אותה ילדה לבין מי שאני היום....

וזה מרתק אותי איך אנשים משתנים כי באמת שאני מאמינה בשינוי איך בחלוף הזמן והשנים אתה יכול לשנות כל כך הרבה מעצם הלמידה החשיבה והעשייה בחייך...

ויותר מכך זכות הבחירה של לבחור לעשות למען עצמך ולאו דווקא במובן האנוכי אלא מהבחינה שאתה בוחר לעשות את מה שטוב לך, אתה משיל מעלייך בכל פרק בחיים עוד שכבה ואולי בעצם עוד מסיכה נפתח לעולם ופשוט מתחבר לעצמך...

לאהבה שיש לך לדבר כזה או אחר ...

אני חייבת לציין שתמיד תהיתי לעצמי למה הכוונה ומי טבע את הביטוי לצאת מהארון והיום הבנתי שהכוונה בביטוי זה היא פשוט לצאת מתוך עצמך מהמסכות הפנימיות שלך מהפחדים שתלויים במשתנים חברתיים וסביבתיים ופשוט להעז להצהיר בפומבי ובשלטי חוצות אני מי שאני ואני אוהב את זה...

אני רוצה להצהיר בזאת היום אני אושר ואני אוהבת אנשים מוזרים!!!

אני אוהבת לשלב צבעים לא קשורים, אני לא אוהבת לנקות ולבשל, אני אוהבת לכתוב על החיים אני אוהבת לשבת ולדבר עם אנשים מבוגרים אני אוהבת להשתטות עם ילדים קטנים ולשחק כאילו הייתי אחת מהם וזה עושה לי טוב.....

מעציב אותי לשמוע אנשים אחרים שמספרים לי שעשו בחירות בחייהם והם מצטערים על זה עד היום הם התחתנו כי הגיל כבר הלחיץ הם נשארו במסגרת צבאית כי הם הסתדרו שם הם נשארו בעבודה שהם לא אוהבים בגלל הותק...

והם חיו את כל חייהם בביטחון שהם עושים את הדבר הנכון כי קשה היום במציאות של החיים להעז, במהלך השבוע שמעתי מישהי מספרת לחברתה על האהבה שלה למקצוע שלמדה בשבילו אך היא לא עוסקת בזה כי היא לא רוצה לעזוב משרה שהיא בטוחה בה ומספקת לה אמנם הכנסה שהיא לא גבוהה אך יציבה ובאותו רגע קיוויתי בשבילי שאני אעשה תמיד את מה שאני אוהבת לעשות כי לחיות את חייך בחוסר סיפוק ולהתנחם בעובדה שזה דבר גורר דבר זה לא נכון כי ברגע שהתפשרת אחת למען האושר שלך תתעורר פתאום ותבין שזו הייתה טעות לחיות ככה את חייך ןתצטער על הזמן הרב שעבר ולעיתים חיים שלמים....

לי אין שליטה על חייהם של אחרים אך יש לי קצת שליטה על הצורה בה אני רואה ובוחרת לאמץ לי בחיי ותאמינו לי מניסיון למדתי לחיות ללא ציפיות אולי יהיו כאלה שלא יסכימו איתי אך אנני מצפה עוד לכלום ויתרה מזאת אנני מצפה מאחרים.

כי גם אני בסופו של דבר חיה לי מיום ליום משעה לשעה מדקה לדקה את אותם הרגעים שמעצבים כל אחד ואחת מאיתנו מבלי לחשוב יותר מידי ואם תחשבו על זה תשימו לב שאנשים שיש לנו נטייה לזלזל בהם יש להם כל כך הרבה מזל וזאת מאחר ואין להם ציפיות או מחשבות מיותרות....

אושר פשוט אושר....

לידה ונצח

גנדי פעם אמר שכל מה שאנו עושים בחיינו אין לו משמעות, אך אם אתה לא תעשה זאת אף אחד אחר לא יעשה.....

בשלב כזה או אחר במהלך השבוע הזה חשבתי לעצמי כמו שכולם בשלב כזה או אחר בחיים תוהים לעצמם אם יכולתי לחזור אחורה ולשנות משהו שעשיתי האם הייתי משנה...?!

יהיו כאלו שיגידו שלא מתוך אגו או בטחון כזה או אחר בחייהם ויהיו כאלו שיגידו שכן....

פעמים רבות בחיי דלתות נטרקו לי בפנים וקיבלתי עשרים אלף סירובים בתחומים שונים בחיי, ניסיתי שוב ושוב אך ללא הצלחה. יהיו כאלו שיגידו שכל לא מקרב אותך אל הכן. ויהיו כאלו שהתייאשו, ויהיו כאלו שיהיו בטוחים במאת האחוזים שכל העולם טועה...

מה הגישה הנכונה אין לי מושג...

זה כמו שלכל אחד יש מושג שונה לגבי המילה כישלון..

ומבחינתי אין דבר כזה כישלון, כל עוד אתה למד...עוד ציטוט יפה שאהבתי בהקשר הזה היה:"כל החיים הם לידה..."

למדתי להבין שהכל בסופו של דבר זה מתמטיקה כי כל עוד אתה מנסה להשתמש באותה הדרך בחיים תגיע לאותה תוצאה, ויותר מזה למדתי לאהוב את הדרך עצמה שזו המשמעות בעיניי של לחיות כל רגע כנצח.

עוד נושא מעניין בפני עצמו נצח!

האם מישהו אי פעם תהה בחיו מי המציא את המילה נצח ולמה??

בעיניי נצח שווה לריק....

תתארו לכם מצב שכל דבר אכן נמשך ונמשך ונמשך..............................................................................................

כמו תנועה מונוטונית סוג של רובוטיות לטעמי ומעבר לכך אם היינו חיים לנצח האם היינו מכירים מושגים כמו אהבה,ערך,זיכרון הרי שאם היה נצח לא היה ערך לחיים לרגשות.

בסיפור בריאת העולם מתואר גן עדן כעולם שליו רגוע שבו הכל מתנהל על "מי מנוחות" עד אותו רגע המעידה שבו נגזר על בני האדם לחוות רגשות של סבל, עבודה קשה, ומוות.

אמממ......מוות......

נושא שמרתיע רבים, לדעתי מהסיבה שאנשים נמנעים מלדבר על זה הרי תחשבו שתינוק נמצא בבטן 9 חודשים משול לגן עדן לדעתי, ואז מגיע השלב של "למות" מהרחם ולצאת לעולם הבא!!

לא הבנתם....

חוויית הלידה בשביל תינוק היא בעצם אותה חוויית המוות שבעצם התינוק נאלץ לעזוב את המוכר והידוע ולעבור טראומה כל כך קשה שהיא בעצם סוג של מוות!!

בשבילנו זו לידה בשבילו זה מוות, אף אחד עדיין לא חזר מהמתים לספר לנו על זה כמו שאף אחד לא חזר לרחם אימו לספר לצאצא הבא מה יהיה....

אז עכשיו שוב למשפט של גנדי "לשום דבר שתעשה בחייך אין משמעות, אך אם אתה לא תעשה אף אחד אחר לא יעשה זאת...

האם אי פעם חשבתם על זה?!

כאשר אתם טרודים בבעיות כאלו ואחרות בסדר היום תעצרו שנייה קחו נשימה ותחשבו ששום דבר לא באמת משנה אך עליכם לעשות זאת!!

יש שלב בחיים שבו אתה מפסיק לרדוף אחרי דברים ואתה נעצר ביום בהיר אחד ולומד לאהוב את מה שאתה רואה עם הטוב ועם הרע ואולי גם איזה צורך לשנות פתאום האסימון נופל ואתה קולט שכל מה שהשקעת בו כל כך הרבה אנרגיה היה חסר טעם.

השלב הזה של להפסיק לכעוס לקנא לרדוף לרכל ובמיוחד שנאה ונקמה.

אומרים שכשאנשים חווים מוות קליני הם רואים את כל החיים חולפים מולם מהרגע שנולדו ויש מן הבזק אור לבן מסנוור שמנער אותך הלאה וגורם לך לראות את העתיד שלך אם תמשיך באותה צורה.

מעטים האנשים שזוכרים על מנת לספר, ויש כאלו שלא צריכים לחוות מוות קליני על מנת להבין שהמטרות שלהם עד היום היו חסרי משמעות או חשיבות...

יום אחד תתעורר ותבין שלא יכולת לחזור אחורה בזמן ולשנות את מה שעשית בחייך...

יש לך עיניים לראות ידיים לגעת לשון לטעום והחשוב מכל יש לך לב להרגיש האם אתה אוהב את חייך עד כה? ואם לא נתת אהבה לעולם איך אתה מצפה לקבל?

והאם כל מה שעשית עד עכשיו היה על מנת לקבל וזה מתסכל אותך כי לא קיבלת?!

ולכן רק כשמאבדים מעריכים אל לנו לבכות על מה שהלך אלא לנצור ולהעריך את מה שיש ולהנות מכל רגע כי אין לדעת מתי תצא לעוד עולם ועד שלא תהיה מוכן לא תכיר עולמות חדשים כי העולם מבחינתי מוגבל גאוגרפית העולמות שתוכך הם רבים ומעטים אתה ואני עד כה גילינו....

רק בגלל הרוח

אז רק לאחרונה בעקבות הרבה זמן פנוי שהיה לי הרבה חוסר החלטיות ואירועים קצרים אך משמעותיים נזכרתי באותה תקופה די מעניינת שעבדתי במלון באילת כצ'אקרית.

צ'אקרית למי שלא יודע שייכת למחלקת ביקורת בעצם וגם קופאית ברוב הזמן תראו אותה עומדת בכניסה לחדר אוכל, אחרי שסגרנו פינה זו אני לא אפתח ואספר מה הוביל אותי להזכר באותו יום.

היה זה עוד יום שבשגרה קמתי עייפה מהמיטה והתארגנתי למשמרת בוקר שלי, עצבנית מכאבי שיניים ואורחים מעצבנים לפתע מגיעה אלי משפחה עם 3 ילדים שאחד מהם לא מאותו מוצא של ההורים, הוא היה ילד חמוד מאוד ומיד נקשרתי אליו הוא היה בסביבות גיל ה4 נראה ממוצא מזרח אסיה.

דיברתי איתו קצת והוא היה מאוד חברותי במהלך הארוחה הוא המשיך לבוא אלי ונקשרתי אליו בשנייה עוד יותר.

במשמרת ערב השנייה הוא זיהה אותי מהמעלית רץ לעברי וחיבק אותי חזק מאוד ולא הרפה, באותו רגע התעוררו אצלי המון רגשות שאין לי דרך להסביר לכם במילים התרגשתי חיבקתי אותו בחזרה ודמעות עמדו לי בעיניים.

אולי מעצם העובדה שהוא היה מאומץ התרגשתי כל כך ואולי בגלל שאחרי שמעבירים ילד לאימוץ אתה לא מצפה ממנו להפגין כל כך הרבה חום ואהבה.

יש הרבה סוגי ילדים שעוד בהיותם קטנים מסתמנים אצלהם קווי אופי מאוד בולטים אבל דבר אחד משותף לכל הילדים וזו אותה תמימות יפה שלצערנו עם השנים דועכת.

הפשטות שילד גורם לך לפתוח את הלב ואת הרגשות ללא פחד וללא היסוס מחזירה אותך באותה שנייה אחורה ונוגעת במקומות שהשארת מאחור ואולי אף שכחת....

במהלך היום שעבר עלי הרהרתי עוד ועוד בציפיות שיש להורים ביחס לילדיהם ושבשלב כזה או אחר בחיים אתה משחרר את ילדייך לעולם אם זה לגן ואז לבה"ס הפחד הכי גדול הוא שילדים יציקו לו ושלא יסתדר מבחינה חברתית.

הרי לחברה השפעה עצומה על כולנו ולא משנה מה יספרו לכם ...

במהלך שיחה עם ידידי היום חזרנו לנושא הילדות וגם הוא בדומה לרבים ואחרים הרגיש כמו דג מחוץ למים כל שלבי בגרותו הוא סיפר לי שבעקבות כך חיפש בכל מיני מקומות סוג של כותרת והגדרה לקיומו.

השתלשלות כל מיני אירועים גרמה לו לפתח אהבה לכאב, שזה מאוד לגיטימי בסך הכל יש הרבה ידוענים ומצליחנים שגם הם חובבי התחום.

אבל!!!

אני מאמינה שכאב מכל סוג שהוא שבר לידיי ביטוי חיצוני מעיד על כאב פנימי ויש לחזור לעבר או למקום שהכל ממנו התחיל ולהתמודד מול הפחד ולהתעמת איתו.

כל אחד מחפש פורקן לשגרה לתסכול לרגשות ואין לי כל צל של ספק שזה עוזר אבל כמו בכל דבר בחיים צריך לשים גבול ולא להפריז.

אם הרוח שלך שבורה אין לי ספק שפיזית תהיה שבור וכשאני אומרת שבור אני מתכוונת לחולי אדישות אנטיפתיות התבודדות אכילה מופרזת בעיית גבולות וכ'ו....

זה לא רכ להרגיש כאב ולפעמים זה אפילו טוב אך לדעתי לנתב כאב למחוזות אחרים למחוזות יותר טובים שיספקו את הרוח שלך זו גדולה!!

לבני האדם יש נטייה כשהם גדלים לשכוח מה באמת חשוב ומה באמת גורם להם לחייך הפשטות של לאהוב אפילו פרח

אני אצטט לסיכום:"כל המבוגרים היו קודם ילדים אבל אחדים זוכרים זאת.....

על אם הדרך...

האמת שאת היום הזה היה לי מאוד קשה לפתוח,הרבה מחשבות הרבה התלבטויות ובמילה אחת הרבה כאבי ראש.

זה מדהים איך כל פעם מחדש מרפי מכה בי ומפתיע בדיוק ברגע שחשבת שהכל עומד להסתדר.

היום אני יכולה להגיד שהגעתי למסקנה שאם יש לך הכל ואם אין לך כלום זה בעצם אותו הדבר איך?? אתם שואלים ,כי גם אדם שאין לו יותר מידיי כמו אדם שיש לו הכל יכול בעצם לעשות מה שהוא רוצה ואף נוכחתי לדעת ששני הקצוות הקיצוניים האלו לא ממש טובים בבחירת החלטות...

ובעצם כל החיים שלנו הם החלטות, הרבה יותר קל לאדם הבינוני לדעת מה הוא רוצה ומה הוא בעצם רוצה שיהיה לו וזה את מה שאין לו!!

תארו לכם חיים שכל מה שאתם רוצים אתם יכולים להשיג, כמה זה משעמם אין אתגרים, מעטים הריגושים ויחד עם זאת מאוד מתוסכלים ועדיין ממשיכים לשאול את עצמכם מה לעזאזל אנחנו רוצים? ולמה כשאנחנו במרחק נגיעה מדבר זה פתאום לא כל כך מעניין כמו שחשבנו...

תמיד קנאתי באנשים שמרגע שנולדו היו מאוד החלטיים ויודעים מה הם יהיו כשיהיו גדולים ומה הם רוצים לעשות, תמיד תהיתי לעצמי מתי יגיע השלב הזה בחיי שאני אדע מה אני רוצה איזה חוסר מנוחה נלווה לשאלה הזו שמהדהדת מעל הראש כמו עננה כבדה ביום קיץ חמים.

כל החיים זה החלטות וסדרי עדיפויות וככל שאתה בורח מזה זה תופס אותך בכל כיוון אפשרי והחלק הגרוע שאתה שאתה מתחיל להשוות בינך לבין אחרים ביחס לגיל שלך, אתה אפילו מגיע למצב שאתה אומר לעצמך ראבק משהו איתי לא בסדר?!

אבל מה לא בסדר?!?

אנחנו תמיד יודעים מה אנחנו לא רוצים שיקרה אבל מה אנחנו עושים על מנת להשיג את מה שכן יהיה, הרי הכי קל בעצם זה לשבת על אותה אבן על אם הדרך ולתהות לאיזה כיוון ללכת, ואולי תחכה שתראה כמה אנשים הולכיים לכיוון מסוים תלך גם?!

מה שמעיד בעצם על התפשרות באותו הרגע איבדת חלק מעצמך כשחיכית והלכת אחרי כולם ובעצם אולי עדיף להמשיך להישאר ליד האבן כל החיים עד שיקרה איזה נס ויזיז אותך משם כי לא היית אמיץ מספיק לנסות ולבחור לך דרך משלך...

אין ספק שכל החיים שלנו הם החלטות וסיכונים ובעצם הליכה אל הלא נודע...

מה אני רוצה ללמוד?

במה אני רוצה לעבוד?

איזה בן זוג מתאים לי?

איפה אני רוצה לגור?

ובעצם מה אני עושה כאן בכלל?!?!

כן נשמע קצת לא שפוי הבלוג היום אני יודעת, אבל בעצם מי יכול להגדיר לי מהי שפיות?!

ומי יכול להגדיר לי את עצמו ללא הגדרות שחבריו או הוריו או הסובבים אותו הגדירו האם אתה שם שקורא שורות אלה ברגע זה יכול להגיד לי שהוא בטוח בכל מה שהוא עושה ומחליט החלטות בכובד ראש ללא היסוס קל ולו לרגע ובוחר לחיות את חיו בצורה הנכונה ביותר ללא משתנים סביבתיים כאלו ואחרים?!?!

תהיות מחשבות ועוד תהיות....

עד כמה קל בעצם לא להיות סקרן ואם לא הייתה קיימת הסקרנות ספק אם היינו יוצאים מעידן האבן....

טווח ארוך מול טווח קצר סיפוק עכשווי לעומת סיפוק בשלב מאוחר יותר ומי בעצם יכול לענות לך, זו אכן שאלה טובה

הרי שבסופו של דבר זה אתה מול המראה צריך לחייך לעצמך ולהיות מרוצה ממה שאתה רואה מולך והרי כולנו תמיד ניזכר במשפט שאמא שלנו אמרה לנו פעמים רבות כל כך תעשה מה שטוב לך...

קצת בלתי מובנת אבל עדיין כותבת אושר....